תחזוקה וטיפול בערים וישובים

מדריך עובד לתיקון חלודה, אבק, סדקים ועוד פגום בערים שלנו, בבתים שלנו וביחסים החברתיים שלנו. זה לא מאמר על איך העולם מתקלקל. כולנו רואים זאת, כמובן: התמוטטות פתאומית של סכרים וגשרים; ההידרדרות האיטית של רשתות החשמל ומערכות הביוב; הנתונים הפרוצים, האמנות השבורות, ועוד. תשתיות נכשלות בכל מקום, כל הזמן. יש אנשים שאפילו יגידו לך שזה בסדר אם היסודות יתפוררו. במקום לתקן את המערכות שיש לנו, אנו יכולים לעמוד לצד ההשקה הקרובה של כלי רכב אוטונומיים ושירותים מבוססי בלוקצ'יין (ולתת לאמזון להשתלט על הספריות הציבוריות). ערכים כמו חדשנות מחזיקים משיכה המונית – או לפחות הם עשו זאת עד שההפרעה הפכה לפלטפורמת קמפיין מנצחת ולאסטרטגיית ממשל מנורמלת. עכשיו התמוטטות היא המציאות והחווייתית שלנו.

מה שאנחנו באמת צריכים ללמוד זה איך העולם מתחבר מחדש. אני לא מדבר על בחירת בעלי תפקידים חדשים או על שחרור טכנולוגיות חדשות, אלא על עבודה יומיומית של תחזוקה, טיפול ותיקון. עלינו לקחת שחיקה, התמוטטות וריקבון, ולא חידוש, צמיחה והתקדמות, כנקודות המוצא שלנו. לאמנויות התיקון העדינות שבאמצעותם מתקיימים חיים עשירים וחזקים כנגד משקל הסיכויים.

בתחומים אקדמיים רבים ופרקטיקות מקצועיות – אדריכלות, לימודים עירוניים, היסטוריית עבודה, כלכלת פיתוח ומדעי המידע, רק כדי להזכיר כמה – התחזוקה קיבלה תהודה חדשה כמסגרת תיאורטית, אתוס, מתודולוגיה ופוליטיקה. זהו תחום חקירה מרגש דווקא משום שהקווים בין מלגה לפרקטיקה מטושטשים. ללמוד תחזוקה זה בעצמו מעשה תחזוקה. להשלים את החסר בספרות זו, לשרטט קשרים בין דיסציפלינות שונות, הוא פעולה של תיקון או פשוט טיפול – חיבור חוטים, תיקון חורים, הגברת קולות שקטים.זו בהכרח עשייה קולקטיבית.

כיצד קבוצת האקרים, גאונים וגיקים יצרה את המהפכה הדיגיטלית, אימצו התומכים שורת תגיות הומוריסטית: כיצד קבוצת ביורוקרטים, מהנדסי תקנים ומופנמים הפכה את התשתיות הדיגיטליות לסוג זה של עבודה הכי הרבה מהזמן.  נושאים כמו דיור סוציאלי, ניהול מתקנים, טיפול עצמי, ספריות כלים ועבודה רגשית בעבודה התנדבותית.

תחזוקה עשויה להיות נושא בזמן, אך היא אינה חדשה. בני אדם קדומים נאלצו לתקן את אמות המים ואת בתי המגורים שלהם. קרל מרקס עסק בתחזוקה והעתקה של מעמד הפועלים כתנאי לקפיטליזם. כאשר אנו מרימים את הנושא, עלינו להכיר בכך שתחזוקה ותיקון עוצבו תמיד על ידי ההקשרים הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים והאקולוגיים של הטכנולוגיה (ובאופן כללי יותר – טכנולוגיה או מלאכה). יותר מזה: עלינו להכיר את ההיסטוריה של מה אנחנו מתנגדים.

בהתחשב במידת השבירה של העולם השבור (וההוצאות לתקן אותו), אנו זקוקים לכל המתחזקים ליישם את שיטות המשמעת המגוונות שלהם ואת הכישורים המעשיים שלהם על פרויקט התיקון הקולקטיבי. למשל בפרוייקטי מחיר למשתכן אשר באים לתת מענה לאנשים שאין להם יכולת לרכוש דירה ולהביא אותם למקומות שמתפתחים עירונית אז הממשלה העירונית גם דואגת לתחזוקות של הפרויקטים וסביביתם.

חלודה ותיקון עירוני: כל כמה שנים מחלקת הנדסה אזרחית משחררת כרטיס דוחות תשתית, שמייצר באופן אמין גל של כותרות בנוגע למצב הירוד של העבודות הציבוריות שלנו. הדוח נתן שבשנים האחרון יש הזנחה. מדוע הזנחה כזו? הסבר אחד הוא שכל התמריצים לכל השחקנים הם נגד תחזוקה. אף אחד מעולם לא שם פרויקט תחזוקה, איש מעולם לא זכה להכרה בפרויקט תחזוקה, איש אף פעם לא האשים שהוא דחה את התחזוקה במהלך תקופת כהונתו. אתה מקבל הרבה לחצים לפרויקט חדש. אתה לא מקבל הרבה לחץ על שמירה על מערכות קיימות למרות שזה בעל ערך חברתי יותר.

אולם תפיסה מקרו-כלכלית זו מטשטשת את המציאות שהעולם מתקבע סביבנו, כל יום. מנקי חלונות עובדים גבוה מעל הרחוב ושכבות כבלים מתחתיו. ציירי גשר נלחמים באוויר המלח ובאדי הפליטה. תושבים עירוניים מודרניים מוקפים בזמזום של תיקון ותחזוקה מתמשכים.