קמין יצוק או קמין תעשייתי

לכל הקמינים העשויים מברזל יצוק, יוצקים את החלקים בנפרד (גב, רצפה , קירות וכ") ואחר כך מחברים את החלקים עם אטמים מיוחדים. רק חברות עם מוניטין ושנות ניסיון רבות , יודעות איך לעשות את זה כמו שצריך !! לכן מומלץ מאוד להיזהר ממציאות המגיעות מסין ושאר המזרח, מאחר וברוב המקרים זה רק דומה לקמין… איכות מתכת ירודה, בריחת עשן ועוגמת נפש מובטחת..

ומצד שני האם מוצדק לשלם עבור קמין מקצועי כעשרת אלפים שח, רק בגלל שהוא עשוי מיציקה לעומת כשלושת אלפים שח עבור קמין העשוי מברזל תעשייתי ?!
מה ההבדל?
מה לא טוב בקמין מברזל תעשייתי ?
ובכלל מה היתרונות והחסרונות של כל אחד מהם ?
אז ככה:
קמין יציקה:
קמין יציקה זה הרבה עניין של מסורת ולכן גם ככה הוא תקוע בתודעה הצרכנית. זאת טכנולוגיה עתיקה של ממש, חימום עפרות ברזל עד לנקודת ההתכה ויציקת הנוזל אל תבניות מוכנות היוצרות את חלקי הקמין.
דפנות הברזל העבות יחסית, מתקררות לאט ונהוג להחשיב את זה ליתרון, אולם באותה המידה הם גם מתחממות לאט וכאן זה חיסרון המתקזז עם היתרון. יתרון נוסף של היציקה היא היכולת לצקת צורות שונות שמראות לו את המראה ה"עתיק" המגיע לו בצדק.
מעבר לכך, קמין יציקה הוא כבד הרבה יותר, הברזל שביר ובהחלט ראיתי קמינים שנשברו
וכמובן המחיר, המחיר, המחיר..

קמין ברזל תעשייתי:
החיסרון הגדול ביותר של קמין העשוי מברזל שכזה נעוצה בשמו האמיתי !!
עד עתה לכל אורך המאמר קראתי לו "ברזל תעשייתי" כשבעצם שמו האמיתי הוא "פח"..
וכשאנו שומעים את המילה "פח" ישר עולה בנו אסוציאציות שליליות של עוני ודלות, כמו למשל "שכונת הפחים" בירושלים, מעברות שונות שהיו בשנות החמישים, ובכלל פח זה שם נרדף לזול, לזמני, למשהו לא טוב..
לא יעזור לו כלום ל"פח", הסטיגמה עליו חזקה מכל מציאות ועובדה . לא משנה שהוא מגיע גם בעובי של יותר מסנטימטר, ולא תעזור לו גם העובדה שעושים מימנו גם את הדיפון לטנק המרכבה, כל עוד שמו הוא "פח " הוא יכול לבוא בטענות רק להורים שלו, כלומר לאלו שנתנו לו את השם "פח".
עושים מברזל שכזה המון מוצרים חזקים ועמידים, כגון דודי לחץ, קומפרסורים, דודיו שמש, ועוד המון מוצרים שאי אפשר לעלות על הדעת לעשותם מהחומר הישן והנחות "ברזל יציקה "
וכשעושים מימנו קמין, אז הוא עמיד לשנים כי ברזל שכזה הרבה יותר חזק מיציקה, הוא דחוס מאוד ובטכנולוגיה מתקדמת. הוא לא נשבר, הוא עמיד יותר, אטום יותר מחמם הרבה יותר מהר, ועל פי רוב קל מאוד לשליטה ותפעול.
קמין הברזל סובל מנחיתות בגלל הסטיגמה של שמו האמיתי . בעגה המקצועית קוראים לברזל הזה "פח". אם היו קוראים לו מלכתחילה בשם אחר למשל כמו, "קמין מברזל דחוס בטכנולוגיה מתקדמת" בטוח שמצבו החברתי היה אחר…

 

הבעיה העיקרית בקמינים שיש כאן בשוק היא שפשוט אין עדיין תקן בארץ לקמינים על עצים. ולכן, כל מי שמוצא במזרח, סטוק של קמינים יצוקים שנראים טוב מעלה אותם על אוניה לארץ הקודש.
וכאן בארץ כמעט שלא תמצא מסגר שלא התחיל את דרכו המקצועית עם איזה דוד שמש, אשר הסב אותו במו ידיו לקמין עצים.
ולסיכום:
שני סוגי הקמינים יכולים להיות מוצלחים מאוד ויכולים להיות נפילה.
אגב, כיום גם החברות הותיקות ובעלות השם בקמינים, מיצרים דגמים של קמינים מ"פח" בדגמים מודרניים ואולם מחירם מעל עשרת אלפים שח.
בשני הסוגים, חשוב להקפיד, להיזהר ולשמור שלא לבחור בטעות בקמין
שהוא "יתום מאבא" שיהיה אחראי למעלליו בבית הלקוח..

בברכת חורף חם לכל העם
ומי שמעוניין בייעוץ מקצועי נוסף בכל הקשור לקמינים, ארובות והתקנות, מוזמן לפנות אלי במייל.