לתפוס את העולם

למרות שצופה ייחודית זה מרגישה בני אדם אחר ויצורים חיים אחרים סביבו, וכמה מאלו בני אדם אפילו קרובה משפחה, בני משפחה, עדיין הצופה פשוט לא יכולה לסמוך על אף אחד אחר, אבל את עצמו. הפרט הייחודי נאלץ לטפל בעצמו, כל הזמן לעמוד על משמר, להתחרות עם כולם, כל דבר אחר להישרדות, פיתוח. מכיוון שכל בני האדם האחר מרגיש, תופס, קיים באותו אופן שאנחנו חיים בעולם פרנואיד, אופקים הגנתיים, שביר והנפיץ שבו אנחנו כל הזמן, שוב ושוב לעבור אירועים, קבלה לעם התפרצויות, סכסוכים, מלחמות אלימות בשל היותו באופן בלעדי מתחרה " גלדיאטורים "אחד נגד השני. ותחושה זו לא השתנתה גם היום כאשר אנו מעלים את קיומנו הוא קולקטיבי למעשה כפי שאנו כל נסגרו לרשת אנושית גלובלי משולבת בתוך הטבע נפרד.

פעמים רבות, בנפרד או ביחד אנחנו בעצם מצטערים על שנולדו ואנו תוהים על תכלית קיומנו מאז התענוגות מינימאליים, סופיים, זמניים שאנו אוספים בעולם הזה עולים בהרבה על ידי המאמצים, סובלים אנחנו צריכים לעבור ב כדי להשיג אותם. אם הסתכלנו חיינו בכנות, מבחינה עובדתית לא רב מאיתנו יכולים להצדיק אבולוציה טבעית מביאה אותנו לקיום. זה מצב עניינים בתפיסה שלנו האינסטינקטיבית, ממוקד עצמית, סובייקטיבי.

תפיסה הדדית

מיכאל לייטמן מה אם היינו יכול לשנות את נקודת המבט של הצופה? מה אם באמצעות ערבות הדדיות, אמון הדדי בין אנשי המשקיפים שלנו יכולים לצאת סובייקטיבית שלב זה, הגנה עצמית, הצדקה עצמית של נוף? איזה סוג של מציאות שאנו יכולים להתחיל לתפוס אז?

מיכאל לייטמן מסביר לנו דרך החכמה הקבלה כי על ידי יצירת מערכת כזו של אמון הדדי, ערבות הדדיות שבו כל אדם התחייב לדאוג לאחרים יותר מאשר למשתתפים עצמיים של אחד מסביבה כזו יכולה לשחרר זה את זה מצורך הגנה העצמי , גולם הצדקה עצמית. החופש, שיפתח ממד חדש לחלוטין של קיום ותפיסתם. דרך תפיסה סובייקטיבית, אישית שאנו חיים במציאות סטטית, שטוחה שאנו מקבלים דרך מסננים מוגבלים מאוד, מעוותים. אנו תופסים את מציאות של "מתוק ומר" לפי איך "המחשב האישי" שלנו האגואיסטי שופט את הנתונים שהתקבלו. מחשב זה מעוגן לקואורדינטות של זמן, מרחב ותנועה מתמקדות באיכויות ומאפיינים של אובייקטים, אירועים או יצורי חיים. זה דומה למנסה לבחון, לחקור את גופנו על ידי באופן הרב לייטמן אישי, באופן סלקטיבי בחינת איברים מסוימים, תאים מבודדים, הוצאו מההקשר של כל הגוף. ברור שגישה כזו היא מזיקה וחסרת תועלת כתרופה שלנו "סופר מיוחד" המודרנית מוכיחה דוגמא שלילית.