הקושי להתמודד עם העדר הריגוש

מתוך מאמר שפרסמתי ברשת. השמות בדויים, הפרסום בעילום שם הוא על דעתם ובאישורם המפורש, של המתאמנים..

"אחת התלונות השכיחות ביותר בתוך מרחב האימון הזוגי, היא הקושי להתמודד עם העדר הריגוש בחיים הזוגיים לאחר שנים ארוכות יחד. לעיתים הנושא עולה בשלבים מוקדמים של האימון, כאשר אחד הצדדים מתוודה על היותו "כבוי", או על תחושתו כמובן מאליו בחייו של בן/ת זוגו.

חגית וירון(השמות בדויים), זוג בתחילת שנות החמישים לחייו, הגיעו אלי "כצעד אחרון", כהגדרתו של ירון, טרם פירוק החבילה. הם נשואים 32 שנה, הורים לארבעה ילדים בוגרים ובעלי קריירות משגשגות.

ירון נראה נסער ולהוט לדבר בעוד חגית נשארה מאופקת ושקטה. ירון תיאר את חגית כאדם קר, מסודר ומחושב וסיפר כיצד בשנים האחרונות הוא מרגיש שאינו יכול יותר להמשיך כך. הם כמעט לא רבים, אבל הצינה נושבת בביתם. כששאלתי את חגית שאלות היא ענתה בלקוניות והודתה שהחיים המשותפים הפכו להיות עניינים, מפעל משותף ששניהם מתפעלים היטב.

ירון סיפר שבשנה האחרונה הרבה במחשבות והוצף בגעגועים לחום, לתחושה של להיות נאהב ואוהב ושפתאום הוא לא יכול להתעלם יותר מהצורך להרגיש. הוא ניסה לשתף את חגית כמה פעמים אבל התקשה לנהל איתה שיחה על נושאים שכאלה ואמר שבחוסר ברירה הוא יוותר ויחיה את חייו בלעדיה.

הסברתי לירון וחגית שמדובר בתהליך ממושך ושלצערי לא מדובר בגלולת פלא. כל מי שמבטיח אחרת חוטא. במהלך התהליך המחייב אך המתגמל, הם חופשיים לעזוב בכל עת, אך כל עוד הם נשארים בו, רצוי להיות נוכחים. להיות נוכחים משמע להיות כנים, אותנטיים, מקשיבים, מרחיבים את הלב, מרגישים, עובדים.

חגית וירון החליטו להתחיל בתהליך. כל אחד מהם התבקש להכין לפגישה הבאה שלנו רשימה מפורטת של דברים שהיה שמח שיקרו בתוך מערכת היחסים שלהם ושני דברים שהיה מוכן לתרום מעצמו. בעוד ירון הביא רשימה מפורטת, חגית הגיעה ללא רשימה כלל. החלטתי לבחון מה משך אותה בירוןבתחילת מערכת היחסים, מה היה בו שגרם לה להתאהב ולהתחייב. חגית תיארה בטון קולח את ירון הסמכותי, כמה היה מסעיר להכיר מישהו כמוהו; קיבוצניק, עצמאי, מלח הארץ, כמה השרה עליה בטחון ורוגע.

דיברנו קצת על הילדות של חגית בצל הורים עסוקים שהיו טרודים מבוקר עד לילה בבעיות פרנסה, על הילדה שגידלה את עצמה מגיל צעיר ועל כמה היחסים עם ירון אפשרו לה להירגע ולהיות הילדה שמטפלים בה.

התהליך המשיך ובמהלכו למדה חגית להכיר לראשונה את האישה שבה, עם צרכיה השונים. היא למדה להכיר בכעסים שאגרה בתוכה שנים ובמחיר שלהם בתוך מערכת היחסים שלה ושל ירון. היא התוודתה בפני ירון על הפחדים המקננים בה, בעוד הוא מבין בהדרגה את הדואליות בין לרצות שותפות הרמונית, לבין להיות דומיננטי ומקבל החלטות בלעדי בפועל.

ירון למד בהדרגה לבקש בקשות ואף להפגין רוך כלפי חגית. הוא השתדל לוותר מעט על

תפקיד "הגבר-גבר" הכל יכול. הדרך היתה רצופת תסכולים, כמו ריקוד בו צועדים שני צעדים קדימה ואחד אחורה; בשיחות רבות ירון נע בכסאו באי נוחות, מתקשה להקשיב ולהכיל את דברי אשתו. בשיחות אחרות הוא ישב והקשיב, מעניק לחגית את מה שהיה חסר לה כל-כך – מקום. הוא התוודע מחדש לאישה לה נישא לפני שנים רבות.

חגית שיפרה לאט לאט את היכולת שלה לבטא רגשות במנעד רחב, מכאב עד שמחה ואהבה. בהדרגה, נוצרה קרבה, אינטימיות מחודשת ויכולת לקיים חיי שותפות המבוססים על חברות ולקיחת אחריות.."