הזכאים לחובת האמון הבנקאית – יאן קליימן

חובת האמון הבנקאית הוכרה במקורה כלפי הלקוח .

ההכרה בחובת אמון כלפי גורמים נוספים מלבד הלקוח ,אף שהיא נסמכת על מגוון הצדקות לוגיות ,כפי שיפורטו בהמשך נובעת בראש ובראשונה משיקולים של מדיניות משפטית .

ביסוס חובת אמון על שיקולי מדיניות פירושו שבתי המשפט חשים כי הדרישה כלפי הבנקים לסטנדרט התנהגות גבוה יותר מסטנדרט רגיל היא הכרחית או מוצדקת .

בתי המשפט ,משקיפים על מערכת היחסים הנדונה לפניהם במבט כולל ואינם מתמקדים דווקא בפתרון הסכסוך הקונקרטי שהונח לפתחם .השימוש בשיקולים שבמדיניות משפטית משקף

כיצד תופסים בתי המשפט את יעדי החובה ומצדיקים את תוצאותיה .

ככל שמדובר בבנקים ,ניכרת המגמה להרחיב את אחריותם ואת מחויבותם כלפי גורמים נוספים .מבדיקה שערך יאן קליימן ,מומחה לענייני הבנקאות ,והפקת חוות דעת מומחה ,עולה כי בתי המשפט

אינם מדייקים תמיד ביישומה הראוי של חובת האמון .המקרים בהם יועדה להם חובת האמון בבסיסה – ניצול לרעה של הכוח המופקד בידי הבנק באופן הפוגע באינטרס של הזכאי ,בין במודע ובין במטרה

לקדם את האינטרס העצמי של הבנק מתוך יחס של אדישות חסרת אחריות כלפי טובת הזכאי .