הגבלה ראשונה.

באמצעות חכמת הקבלה מיכאל לייטמן מסביר לנו שלאחר הקמתה יצור עובר תהליך הדרגתי הכרה עצמית כפי שהוא משווה את עצמו למקור היצירה שלה.

בהתחלה ברגע שהוא חש את קיומו של זה גם מתחיל לחוש מקורו קיום משלו תלוי ב. זה כמו תינוק שרק נולד פונה מייד ל, הקפדה על האמא שלה. אז כמו יצור גם חש את עצמו ייחודי, כאילו עצמאי, ורוצה להצדיק את הקיום שלה, כך שהוא מתחיל לבחון את מקורו כמודל לחיקוי רק הוא יכול להסתכל. הוא רוצה לחקות את מקור החיים בני ברוך נותנים למלא את רצונה בכבוד עצמי, הצדקה עצמית. מאז שקיבל את קיומה ועדיין מקבל את כל הטיפול שלה מהמקור שלה זה משייך תכונות, אהבה חיובית ואכפת לי עם המקור. כך גם רוצה להיות אוהב ואכפתיות.

באותו הזמן הוא גם רואה שהמקור לכאורה לא צריך שום טיפול לעצמו כל כך יצור מסרב לקבל כל טיפול נוסף מהמקור שלה כדי להפוך לדומה עם זה. יצור לא יודע עדיין איך זה באמת יכול לתת למשהו מקורו בתמורה, אבל לפחות בכך שלא קיבל שום דבר לעצמו שהוא מגיע לדמיון חלקי. מצב זה של "לא זקוק לשום דבר מלבד מציאת דמיון עם המקור" הוא שלב חשוב בהתפתחותו של היצור. אבל אז במדינה שהיצור מבין שזה לא יכול להתקיים ללא טיפול המתמיד מהמקור שלה, יתר על כן המקור נהנה טיפול ביצור ובכך על ידי קבלת טיפול ממקור יצור באמת יכול לתת בחזרה למקור, נותן סיפוק המקור. כך על ידי חידוש קבלת הטיפול מהמקור עם הכוונה להעניק בחזרה שביעות יצור נשאר פעיל לתת בחזרה למקור שלה. בני ברוך זוהי רמה גבוהה יותר של דמיון ביניהם כדמיון כבר באה לידי ביטוי בפעולה הדדית בהשוואה לדמיון הקודם שהיה קיימים רק ברצון, בפוטנציאל. באמצעות דמיון זה הוקם, פעיל, הדדי של צורת יצור מתחיל לחוש מה הוא באמת כמו להיות נותן, טיפול באחר.

מתברר שלהיות מטפל הוא עדיף בהרבה על להיות מישהו טיפל. זה גורם רצון חדש לחלוטין ביצור: היא עצמה רוצה להיות המקור, מטפל יחיד עצמאי על כל מקור אחר. עכשיו זה מרגיש שרק על ידי הפיכתה הבלעדית, מטפל עצמאי יהיה הצדקה עצמית אמיתית. אבל כאשר יצור שבמדינה מפותחת,-מוצדק עצמית משווה את עצמו למקור פתאום הוא מגלה הבדל עמוק מאוד, בסיסי: המקור נתן לו קיום ואכפת מתוך אהבה טהורה, ללא תנאי, בזמן שהוא רוצה להיות מקור יחיד, עצמאי כדי להצדיק את עצמו מתוך אהבה עצמית טהורה, גאווה. גילוי זה נותן, הבושה הקרביים יצור אינטנסיבי כיבוי כל ההנאות הקודמות שלה והישגים. יצור ובכך מגביל את עצמו באופן מלא, רוצה להפעיל מחדש את המודעות עצמי ההדרגתית, תהליך ההתפתחות ההדרגתי שלה בהשוואה למקור. אבל היא רוצה להגיע למצב סופי ללא בושה, בשקילות מלאה של צורה, מנסה להיות כמו המקור מתוך אהבה ללא תנאי, נותנת סיפוק למקור ולא על מנת להגיע להצדקה עצמית מתוך גאווה.