אדלר – הפסיכולוגיה של הפרט

מאת דפנה שם טוב

אלפרד אדלר נולד באוסטריה ב-1870 והיה נוצרי שהחליט להתגייר. טרם החל בעבודתו כפסיכואנליטיקאי, אדלר למד רפואה ופסיכיאטריה. בתחילת המאה ה-20 חבר אדלר לפרויד ויחד הקימו את החברה הפסיכואנליטית בוינה הידועה גם כ"מפגשי יום ד'" במסגרתה ניתחו המשתתפים את חלומותיהם. מהתכתבויות שתועדו בינו ובין פרויד ניכר כי פרויד לא כל-כך העריך את אדלר ורעיונותיו.

אדלר, שנפגע מאוד מיחסו של פרויד החליט להתנתק ממנו וכתוצאה מכך ייסד זרם שנקרא "פסיכולוגיית האינדיבידואל". אחד מהחלקים בתיאוריה של אדלר עוסק בהדרכת הורים ופיתוח שיטות טיפול שהקדימו ב-60 שנה את מה שאנו מכירים כיום בשם "טיפול קוגניטיבי-התנהגותי" (CBT – Cognitive-Behavioral Treatment).

בניסיון להבדיל עצמו מפרויד ולבנות תיאוריה חדשה, אדלר דחה את הרעיון כי אנו מונעים אך ורק מדחפים (בעיקר מיניים) וחיפש אחר אנרגיה אחרת המניעה את האדם. בעשותו זאת, הציע אדלר כי אנו מונעים מהדחף לכוח והשאיפה לעליונות. מאוחר יותר, הוסיף אדלר כי אין משמעה של השאיפה לעליונות להיות מעל אדם אחר או חזק ממנו, אלא זוהי השאיפה לשלמות (wholeness). כלומר, אנו מונעים מהרצון להתגבר על החולשות והפגמים שיש בנו. מתוך כך, ניתן להבין כי אדלר הסיט את תשומת הלב מדחפים ביולוגיים לדחפים פסיכולוגיים.

על-פי אדלר, הקונפליקט המרכזי המניע את האדם הוא בין השאיפה לעליונות ולכוח ובין כל סימן המצביע על נחיתות או פגמים. למשל, אם אנו רוצים לעוף, אך בכל פעם שאנו מנסים לעשות זאת אנו נופלים ונפגעים – זהו מצב של קונפליקט מכיוון שהמציאות מוכיחה לנו שכוחנו אינו מספיק בכדי לממש את רצוננו. לכן, אדלר תאר רגשות נחיתות המלווים אותנו לאורך חיינו ונחווים כאי-נחת בכל פעם שאנו נתקלים בקושי לממש את רצוננו להיות מושלמים. כך, אי-הנחת תמיד תניע אותנו לגייס כוחות בכדי להתגבר על חוויית הנחיתות ולהגשים את השאיפה לשלמות.

בהקשר זה, תאר אדלר מנגנון הנועד להגן עלינו מפני רגשות הנחיתות הללו, והוא מנגנון הפיצוי. לפי אדלר מגנון זה מגדיר את האישיות שלנו. למשל, על-מנת לפצות על הצורך לעוף האדם יכול להמציא (וכך עשה) את המטוס. כך, אישיותנו תוגדר בהתבסס על הרצון הלא-ממומש האישי שלנו. כלומר, אדם אשר אי היכולת לעוף היא החוויה שמעוררת בו את רגשות הנחיתות העזים ביותר, יהיה מהנדס מטוסים, מה שידרוש ממנו ראייה מאוד מדעית ומדויקת של הדברים ותביא למה שבאופן שרירותי יהיה ניתן להגדיר כ"אופי של מדען". לכן, התפתחות האישיות היא תהליך מתמיד של פיצוי, באמצעות פיצוי, אנו מפתחים מיומנויות ויכולות חדשות, מגיעים להישגים חדשים, פותרים בעיות, גדלים מבחינה פסיכולוגית, אינטלקטואלית, רגשית וחברתית ומשפרים את איכות החיים של עצמנו ושל אחרים.

מתוך תהליך הפיצוי האישי, תאר אדלר את חשיבות התרומה לקהילה בה אנו חיים. כלומר, הפיצוי לא צריך לבוא על חשבון האחר, שכן פגם אצל האחר יגרום לנו להבין שאנו גם יכולים להגיע למצב פגום. מכיוון שאנו מונעים על-ידי השאיפה לשלמות, פגיעה באחר פוגעת בשלמות בעולם ויוצרת עבורנו תחושת נחיתות חדשה. לכן, התפתחות בריאה היא התגברות לא רק על הנחיתות האישית אלא במיוחד על הנחיתות הקיומית של כולנו. למשל, גילוי תרופות חדשות, מניעת אסונות ותרומה לקידום האנושות.

לכן, ע"פ אדלר, גדילה אישית משמעותה גדילת האנושות. התפתחות הנפש הבריאה קוראת כאשר ההישגים שלנו באים לידי ביטוי בחיי השאר. אם כך, אחד הדגשים החשובים שאפשר לקחת מהתיאוריה של אדלר הוא – אל תפחדו לחוש נחותים, נסו לתעל את התחושות הללו למטרת העצמה, גדילה והתפתחות, והכי חשוב שכאשר אתם עושים זאת, היו קשובים לצרכיו של האחר ושל הקהילה בה אתם חיים, שכן הקהילה שלכם – היא אתם, התפתחותה – היא התפתחותם, והשלווה והנחת שבה, היא השלווה והנחת שבכם.

דפנה שם טוב – לגבש את יכולת הוויסות